יום רביעי, 2 בנובמבר 2011

פרק 9

״נוו את מוכנה?״
״כן שנייה, אני רק אביא את הארנק שלי.״ הסתובבתי אל השולחן ופתחתי את המגירה, ״טוב בואי נצא״ ליה הסתובבה ויצאה מהחדר ואני אחריה.

-------------------

״נוו, ומה עם זה?״ ליה הצמידה לגופה שמלה קצרה פרחונית.
״אוי נו באמת! זה רק בחור! למה צריך להשקיע בזה כל כך?״ נאנחתי, ליה ישר קפצה אחורה והרימה את שאר השמלות שזרקה על הרצפה והניחה אותן על הכיסא, ״טוב אז את אל תשקיעי! אבל אני רוצה שהדייט שלך יהיה מושלם! וזה לא סתם בחור, זה בחור חתיך! ורוב הסיכויי-״
״שלא יציאו לי שוב, כן אני יודעת, טוב אז אולי את תחפשי איזו שרשרת יפה ואני אחפש לי שמלה טוב?״ ליה נשמה נשימה ארוכה והסתובבה אחורה.
התחלתי לחטט בין השמלות, ״כן, שום דבר.״ נאנחתי בלב ברירה, הסתובבתי אל הערמת השמלות, ״אם היא לא תסדר אותן אז מי?״
החזרתי כל שמלה למקומה, כמו תמיד אני צריכה לנקות אחרי ליה...
הסתובבתי לקחת את התיק, ״אוי שכחתי שמלה?״ הרמתי את השמלה, ״מה זה?״ הרמתי את הפתק שהיה מונח מתחת לשמלה, ״תקני אותי.״
הסתכלתי על השמלה, ״אולי היא באמת תתאים..״ הסתגכלתי עליה, היא לא כזאת נוראה.. נכנסתי לתא ההלבשה, יכולתי לשמוע את ליה צועקת בחוץ, ״אמי! את לא מאמינה מצאתי טבעת מהממת!!״
יצאתי מתא ההלבשה ונעמדתי מול המראה, ״לא ידעתי שאדום יפה לך כל כך, איפה מצאת אותה?!״ ליה רצה אליי ונעמדה מולי, ״זה היה מונח פה..״
״טוב אז שמלה יש, הינה טבעת, עכשיו נשארו רק הנעליים, היא רצה לחפש נעליים ואני נשארתי לעמוד מול המראה, השמלה הייתה קצה, אבל לא יותר מידי, אני רק מקווה שאני לא אקפא מקור בדייט ואעשה לעצמי פדיחות, חח דייט.
ליה חזרה בריצה עם זוג נעלי עקב כסופות וצמיד כתף כסף שתואם לטבעת, ״זה לא יותר מידי?״ שאלתי ומדדתי את הנעליים, ״זה לא, תאמיני לי.״ ליה נעמדה לידי, ״חחח ממתי את הפכת להיות גאונה בדייטים? עזבי, אל תעני.״ שתיינו צחקנו, ״טוב אז אני מחליפה בגדים ונחזור הביתה,״ חייכתי אליה ונכנסתי לתא ההלבשה.
----------------------------------------------
״נו איך אני נראית?״ נעמדתי מול המראה, ליה הסתכלה במראה וחייכה, ״מהממת, עכשיו תפסיקי לזוז אם את לא רוצה שאני אשרוף אותך בטעות!״ היא צחקה וקירבה אליי את המחליק, ״את בטוח שאת יודעת איך עושים״ אמרתי בהיסוס, ״תסמכי עלי, כמה זה יכול להיות קשה?״ היא תפסה לי חתיכה מהשיער והתחילה להחליק אותה.
——-——-——--——-—-——
״מה השעה?״ שאלתי, ליה הרימה את חתיכת השיער האחרונה שנשארה והסתכלה בשעון, ״אה? 19:07, אוי שיט!״ היא זרקה את המחליק על הרצפה, ״אחחחח!!!״ צעקתי, הסתכלתי על הרגל שהתחילה להאדים, ״אויי אני כל כך מצטערת!״
״יופי אני גם מאחרת!״ תלשתי את הכבל של המחליק מהחשמל ויצאתי מהחדר בריצה, לקחתי את הארנק ורצתי החוצה, ״חכי רגע בואי נשים על זה קרח לפחות!״ ליה צעקה ורצה אחרי עם שקית קרח, ״זה לא כזה נורא, אני אסתדר!״ צעקתי לה בחזרה והמשכתי לרוץ.
הגעתי למסעדה מזיעה וכבר מזמן נהרס המחליק.
בכניסה למסעדה הית׳ עצר אותי, ״היי,״ הוא חייך אליי, ״היי, מה אתה עושה כאן?״
״רק רציתי להגיד לך משהו,״ הוא חייך והתקרב אליי, ״מה קרה?״ אמרתי בבילבול והסתכלתי עליו, ״סליחה.״
״על מה?״ הוא חייך חיוך עצוב והוציא ממאחורי הגב שלו מקל, ״על זה״

•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•
״אמילי? אמילי את שומעת אותי?״
״אה?……״
״אמילי את בסדר?״ דמיאן ישב לידי, הוא נראה מודאג, ״כואב לי.״ התלוננתי והרמתי את הראש, עקבות דם נזלו על הריצפה, נעמדתי ודמיאן מאחורי, ״אמילי מה את עושה?״
״מה זה הדם הזה?״ נגעתי בראש, הוא היה מלא בדם, ״זה הדם שלי?״ התחלתי להילחץ, ״על איזה דם את מדברת? בואי אמילי את הוזה, בואי ניקח אותך רגע הביתה,״ הסתכלתי אחורה, שביל הדם רק התמשך ונמשך אל תוך השיח הקרוב.

יום שבת, 1 באוקטובר 2011

פרק 8- דמיאן?!

״זה לא הגיוני..״
״מה לא הגיוני?״ החיוך השמח שלו ירד והתחלף במודאג.
״אה?״ הפנתי את מבטי אל עיניו, ״אתה פשוט כל כך דומה לו..״
״למי?״ הוא שאל, ״טוב עזבי, מה את צריכה לעשות?״
״אמ.. משהו על פיטגורס..״
״משפט פיתגורס. הינה קחי,״ הוא הניח את התיק שלו על הרצפה והוציא מממנו תיקייה והגיש אותה אליי, ״מה זה?״ תפסתי אותה והסתכלתי על הכותרת, ״משפט פיתגורס, מאיפה השגת את זה?״
״התכוונתי להביא את זה למורה למתמטיקה כדי לעשות רושם טוב, אבל את יכולה לקבל את זה.״ הוא חייך אליי, ״אני לא יכולה לקחת את זה,״ הושטתי את התיקייה אליו, ״אל תדאגי, בואי נגיד שאת חייבת לי פשוט, טוב?״ הנהנתי, הוא הסתכל בשעון שלו והצביע כלפי מעלה, שניה אחר כך נשמע הצלצול.
״טוב אני חייב לזוז…״ הוא הצביע עליי, ״אמילי,״ חייכתי אליו, ״שם יפה, דרך אגב קוראים לי דמיאן.״ הוא התחיל לרוץ, החיוך שהיה לי כבר מזמן ירד, ״דמיאן?״
••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••
״ליה בואי עכשיו!״ תפסתי את ידה ומשכתי אותה אל מחוץ לכיתה, ״מה קרה?״ היא שאלה בבהלה, ״פגשתי את דמיאן.״ התחלתי להתרוצץ סביב, ״דמיאן?״ היא הסתכלה עליי בפנים מבולבלות, ״נוו זה מהסיפור!״ הרמתי את קולי, ״אמ.. מי?״
״את בכלל קראת את הסיפור?!״ צעקתי עליה.
״כן!״ היא צעקה בלחץ ואז הנמיכה את קולה, ״רגע, דמיאן זה, זה הרשע? נוו זה עם השיניים והמראה הזאת?״
״כן!״  כל כך רציתי להרביץ למישהו באותו הרגע.
״את בטוחה?״ היא שאלה, ״כן אני בטוחה!״
״אבל את יודעת שזה לא אפשרי..״
״כן אני יודעת את זה!״
״אז איך?...״
״אני לא יודעת! כלומר.. אני כן, נוו.. החיוך, והשם ואיך שהוא...״
״מה?״
״אוי עזבי, זה בטח סתם צירוף מקרים..
כלומר, הוא נחמד, הוא הביא לי גם את העבודה שלו,״ הרמתי את העבודה, ״ששכחתי להגיש! שיט! אוף אני תכף באה!״ התחלתי לרוץ אל כיוון הכיתה, ״אבל זאת הפסקה!״ ליה צעקה אליי, נופפתי לה והמשכתי לרוץ.
••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••״גברת בנסון אני ממש מצטערת, הייתי צריכה..״ נכנסתי אל הכיתה.
״דמיאן.״ אמרתי, הוא הסתובב אלי וחייך, ״היי אמילי,״
״אה אמילי אני שמחה שהגעת, העבודה שלך פשוט מדהימה!״ גברת בנסון התערבה, ״העבודה שלי?״ הסתכלתי על העבודה שהייתה טמונה בתוך התיק שלי, ״כן דמיאן הביא לי אותה, הוא אמר שאת היית צריכה לדבר עם איזו מורה או משהו כזה..״ הפנתי את מבטי אל דמיאן, הוא חייך אליי חיוך מרוצה, ״אמ.. תודה דמיאן..״ הוא הנהן והסתובב אל המורה, ״טוב אז אני מחכה בקוצר רוח להתחיל ללמוד איתך העלמה בנסון.״ ׳העלמה בנסון׳ חה! חנפן, חשבתי לעצמי, ״אני שמחה לשמוע,״ המורה הסמיקה, ״טוב אתם משוחררים,״ היא הצביעה על הדלת ברכות ועינייה התחילו לרפרף שוב על העבודה ׳שלי׳.
יצאתי מהכיתה והתחלתי להתקדם, ״העלמה בנסון?״ גיחכתי, דמיאן התחיל ללכת לידי,  ״חחח הייתי צריך להתחנף איכשהו לא?״
״תודה״ נעצרתי, הוא הסתובב והסתכל עליי, ״בכיף,״ הוא חייך אליי ״את רוצה להיפגש אולי בלאונרדו?״
״לאונרדו?״
״המסעדה החדשה שפתחו במרכז המסחרי החדש,״
״אה..״
״יופי, אני אאסוף אותך בשבע.״ היא חייך אליי והסתובב לאחור.
••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••
״רציני?!״ ליה צרחה בהתרגשות, ״אני נשבעת לך!״ איך זה ייתכן שמצאתי את עצמי באמצע בית ספר קופצת משמחה?
״מתי?״ היא נעצרה, ״בשבע.״
״אז אני באה אלייך בחמש כדי לעזור לך להתארגן.״
״כל כך מוקדם?״
״יש לך מה ללבוש?״ היא שאלה במבט רציני, ״לא״
״אז כן, כל כך מוקדם, אולי אפילו בארבע וחצי ניפגש,״
״זה לא נראה לי כל כך נחוץ..״
״הי, כשבחור חתיך מציע לך ללכת איתו למסעדה, מה שכנראה לא יקרה שוב,״ ״הי!״ התפרצתי, התחלנו לצחוק, ״ועכשיו ברצינות, אני באה אלייך בארבע וחצי ואנחנו יוצאות לקנות לך שמלה יפה,״ ״שמלה?״ שאלתי במבוכה, ״חייב.״ היא גיחכה, ״אוי אני הולכת לעשות אותך כל כך יפה״ היא התחילה לקפוץ מהתרגשות, ״אני צריכה לדאוג?״ צחקתי, ״אמ.. אולי.״ היא צחקה והתקדמה אל האוטובוס, ״ניפגש בחמש,״ צעקתי לה, ״ארבע וחצי!!״ היא צעקה בחזרה, ראיתי אותה מדלגת אל המושב שלה באוטובוס ומתיישבת. לא היה לי מה לעשות חוץ מלחייך. אני הולכת לדייט ראשון!

יום רביעי, 28 בספטמבר 2011

פרק 7 :) סליחה שלוקח לי מלא זמן :P

״אני לא יודעת.. זה לא נראה לי משהו מיוחד..״ השפלתי מבט, ״אמי זה מצויין!״
״זה סיפור על ערפדים איך זה יכול להיות מצויין??״ הסתכלתי על ליה, ״רק לפני שאת מעלה את הסיפור לאיזה בלוג תשני את השמות שלנו.. זה דיי מוזר לקרוא על עצמי״ היא צוחקת, ״אני לא מתכוונת לעלות את לשם בלוג..״
״צודקת, אני אעלה.״ ליה חייכה אלי והסתכלה בשעון, ״או נוו, שיעור מתמטיקה!״
״מה גרוע כל כך בשיעור מתמטיקה?״
היא התכופפה אל התיק שלה והתחילה להוציא מחברות מהתיק, ״יש לי מבחן ואני לא בטוחה שהבאתי מחשבון!״
״את מתכוונת לזה?״ הרמתי את המחשבון שהיה קבור מתחת לכל המחברות.
״וואי תודה!״
״חחח יאללה בהצלחה!״
״תודה!״ היא צעקה תוך כדי ריצה לכיוון הבניין.
הסתובבתי והתחלתי ללכת לכיוון הבניין שלי, ״היי אמי!״ הית׳ רץ אליי והתחיל ללכת לידי, ״ליה סיפרה לי שאת כותבת סיפור חדש, ואני מופיע בו.״
״אוחח! היא והפה הגדול שלה! חחח אני צוחקת, חוץ מזה כולנו מופיעים שם.. אבל אני אשנה את השמות אל תדאג, יש לך רעיון?״
״אמ.. אולי את תוכלי להיות דייאנה, ואני אוכל להיות סת׳״
״חחח כמו סת׳ מדמדומים?״
״לא מדמדומים.. אני פשוט אוהב את השם הזה..״
״טוב אז סת׳," הסתכלתי בשעון של הטלפון, ״אני חייבת לרוץ אני מאחרת בטירוף!״ התחלתי לרוץ והנפתי את ידי לאחור בסימן לשלום, הסתכלתי אחורה והית׳ כבר לא היה שם..
נכנסתי לכיתה, גברת בנסון עמדה מולי וסימנה לי לצאת החוצה, ״תכתבי לי עבודה של חמישה עמודים על משפט פיטגורס ומה היה עיסוקו של פיטגורס בספרייה!״ היא טרקה לי את הדלת בפנים.
התקדמתי לעבר הספרייה בצעדים כשולים, ״אוי אוף!״ הרמתי את הספרים שנפלו לי מהיד, עוד זוג ידיים התחילו לאסוף את הספרים, הרמתי את מבטי אליו, הוא אסף את הספרים ביד אחת והרים את התיק שלי ביד השנייה, ״תודה,״ הושטתי את ידיי לעבר התיק והספרים, ״איזה מין ג׳נטלמן אהיה אם אני לא אוכל לסחוב את הדברים של העלמה במצוקה?״ הוא גיכח, ״עלמה במצוקה, וואו,״ צחקתי, ״רואים שאתה לא מכאן.״ חייכתי אליו ולקחתי לו את הספרים מהיד, ״לפחות תני לי לעזור לך עם התיק״ הוא חייך אליי, החיוך שלו היה כל כך דומה.. לדמיאן?!

יום רביעי, 7 בספטמבר 2011

פרק 6


פרק 6

"אמי, את רוצה ספגטי או אורז עם השניצל?" אמא שלי עמדה בדלת של החדר שלי.

"מה את עושה?" היא חייכה אליי והתקרבה למחשב.

הפלתי את המכתב לרצפה וסגרתי את המחשב, "סתם.. שיעורי בית, את יודעת.. בדיוק סיימתי בואי אני אעזור לך לבשל." עקפתי אותה והתקדמתי לעבר הדלת, "נו את באה?" חייכתי אליה חיוך מאולץ, היא הסתכלה אחורה לכיוון המחשב והסתכלה עלי וחייכה,  "טוב אז ספגטי או אורז? עוד לא ענית לי."

ירדנו למטבח, "את יכולה להוציא את האורז מהארון? היא ניגשה לארון השני והוציאה קערה, התקדמתי לעבר הארון והוצאתי את האורז, נשמעה דפיקה בדלת, "שנייה אני באה!" צעקתי והנחתי את האורז על השיש.

"הית'! היי מה אתה עושה כאן??" אמרתי בהתלהבות ממראה החיוך שהיה מרוח לו על הפנים,"כנראה שמישהו הכניס את העגלה לבניין של הדואר,  אז בשורות טובות! אני לא מפוטר!!" הוא חייך אלי וחיבק אותי, "אמ.. מזל טוב? חחח אבל מה הבוס שלך רצה מקודם?"

"אהה, סתם.. לא משהו חשוב.. הוא רצה שאני אעשה איזה משלוח דפוק.. אז הינה!"  הוא הושיט אליי חבילה חומה ומכתב, "אהה אז אני המשלוח הדפוק שלך?? חחח" הית' גיחך ואמר "חחח אני פשוט מת ללכת לעבוד בעבודה נורמאלית!"

"חחח עבודה נורמאלית?" שאלתי, "את יודעת שתמיד רציתי לעבוד בבנייה! מה את לא זוכרת את בית העץ הקטן שבנינו ביחד פעם?"

"בית עץ?.. זה נשמע מוכר אבל.."

"נוו זה שבגן שעשועים הישן!"

"אני לא ממש זוכרת אותו.." השפלתי את מבטי וחייכתי חיוך נבוך.

"חחח טוב אני חייב להתחיל לעבוד! בסוף יפתרו אותי בגלל שאני מדבר יותר מידי עם לקוחות." הוא צחק והסתובב אחורה, "ביי!" נופפתי לו לשלום וסגרתי את הדלת.

"אמילי? את באה לעזור?" אמא שלי שאלה מהמטבח.

"אהה.. אני נזכרתי שיש לי עוד שיעורי בית ממש חשובים.. את ממש חייבת את העזרה שלי?.." אמרתי ופתחתי את המכתב, "חחח אני מאמינה שאני אסתדר, אז לכי כבר להכין שיעורים. אבל בערב את מכינה את הקינוח!" צחוקה הדהד בבית הריק.

עליתי לחדר והתחלתי לקרוא המכתב.

"האתר לא עבד אה? הינה תרגמתי לך את המכתב, שלא תגידי שאני לא עוזר לך."

"יופי גאון, שכחת לצרף את התרגום??" מלמלתי לעצמי, סובבתי את המכתב לוודא שאולי התרגום כן שם, "אין פה כלום." הנחתי את המכתב על החבילה, והפלתי את עצמי על המיטה.

"אוי החבילה!" ניסיתי לתפוס אותה אבל היא כבר נפלה על הרצפה. כשהחבילה נפלה היא התחילה לדבר או משהו כזה..

"יש כל כך הרבה דברים שאת לא יודעת... רוצה תשובות? תפגשי אותי מחר ב- 19:30 ליד הגן שעשועים הישן.

נ.ב- מאחורה מסורטטת לך דרך קיצור לגן שעשועים, אל תשכחי לבוא."

הסתכלתי על המכתב שהיה על הרצפה וסובבתי אותו לכיוון המפה, עכשיו הכל ברור.

יום שלישי, 6 בספטמבר 2011

פרק 5


פרק 5

"נו מצאת אותה?" שאלתי ודחסתי את המעטפה לכיס, "לא, וואי הלך עלי עכשיו! בטוח יפטרו אותי!"

"הית'! בוא הנה עכשיו!" נשמעה קריאה מבניין הדואר הסמוך, "טוב זה הסימן שלי" הוא אמר בלב ברירה והסתובב לכיוון הבניין, "בהצלחה!"  קראתי, הוא הניף את ידו למעלה וסימן לי לשלום.

הוצאתי את המכתב מהכיס ופתחתי את המעטפה, כל האותיות היו כתובות בכתב מהודר ומסודר.. בלטינית.

"באמת?!" מלמלתי לעצמי והוצאתי את הנייר מהמעטפה, הסתכלתי על האותיות, אולי אני בכל זאת אבין משהו..

בגב המכתב הייתה מפה, "הבית שלי?" שאלתי את עצמי והתחלתי להתקדם הביתה, עברתי עם האצבע שלי על המסלול שמסומן במפה.

"אמילי?" הסתובבתי אחורה, דילן עמד שם.

"דילן, מה?.. מה אתה עושה כאן?" לחשתי וצעדתי צעד אחורה, "את בסדר?" הוא שאל והתקרב אליי, התרחקתי עוד צעד אחד ומעדתי, כמובן. דילן רץ אלי ותפס לי את היד, "מה זה?" דילן הרים את המכתב שנפל, ניסיתי לתפוס את המכתב אבל דילן הרים אותו למעלה.

"דילן תביא לי את זה!" ניסיתי שוב לתפוס את המכתב אבל הוא הרים את היד עוד למעלה, הוא הסתכל על המעטפה ואז עליי, "אנחנו אמרנו שאנחנו ביחד בזה."

"אנחנו לא אמרנו כלום. עכשיו אתה מוכן להביא לי את המכתב הזה?!" התחלתי להתעצבן, דילן הושיט לי את המכתב, תפסתי אותו והכנסתי אותו לכיס.

"אני צריכה ללכת."

"אמילי." הסתובבתי בחזרה אל דילן, "תיזהרי. ועוד דבר אחד," הוא חייך אליך ותפס לי את היד, "אני אוהב אותך." הוא בא לנשק אותי, שחררתי את היד שלו משלי תפסתי לו בכתף והזזתי אותו אחורה, "אמ.. לא עכשיו.." אני חייבת לזוז." הסתובבתי אחורה ורצתי לכיוון הבית שלי.

נכנסתי הביתה וטרקתי את הדלת.

"היי אמי, איך היה אצל הפסיכו.." אמא שלי שאלה מהמטבח.

"כן היה בסדר.." עליתי במהירות במדרגות וסגרתי את הדלת, התיישבתי מול המחשב ופתחתי את המכתב, נכנסתי לאתר שנתנו לנו בשיעור שפות וחיפשתי את התרגום למכתב.

"מה??.."

פרק 4


פרק 4

באותו הרגע ידעתי שכל זה אמיתי.

שכל מה שהיה שם באמת קרה.

עכשיו ידעתי שדילן הוא מפלצת.

לקח לי כמה שניות להתאפס על עצמי ולחזור למציאות.

רק אחרי שאיפסתי את הראש הבנתי שאני בסכנה. ניסיתי לצרוח אבל זה היה כבר מאוחר מידי.

"מאותו הרגע אני לא זוכרת כלום.."

"את בטוחה שזה הדבר היחיד שאת זוכרת מאז?" אני יודעת שזה מוזר.. אבל כשסיפרתי את זה לאמא שלי היא חשבו שהשתגעתי.. טוב אם הבת שלי הייתה באה אליי ואומרת לי שערפד ניסה להרוג אותה גם אני הייתי שולחת אותה לפסיכולוג..

אפילו אני כבר לא יודעת אם השתגעתי.. הכל פשוט.. נראה.. אני אפילו לא יודעת איך להסביר את זה.. הכל כל כך מוזר עכשיו..

"אמילי? את בטוחה?" אלכסנדר הסתכל עלי, "בטוחה במה?" הראש שלי התחיל להתאפס ולחזור למציאות.

"בטח אני סתם חולמת ..  תמיד אמרו לי שיש לי דמיון מפותח" חייכתי אל אלכסנדר ויצאתי מהחדר.

התקדמתי לעבר היציאה, אלכסנדר עוד לא השיג לעצמו משרד משלו אז הוא שוכר חדר במשרד לעורכי דין שעובדים בשביל העירייה.

"היי אמילי!"

"הית'? אני לא מאמינה! וואו כמה גבהת!" הית' חייך אליי וחיבק אותי, "מה אתה עושה כאן?"

"עובד. החלטתי להיות עצמאי קצת, את יודעת עוד מעט אוניברסיטה וכאלה.."

"חחח מגניב, איפה אתה עובד?"

"בדואר" הוא חייך והצביע על עגלת המכתבים ששהתה כמה מטרים מאחוריו.

"חחח אני לא רוצה לצאת מטומטמת אבל ממתי יש לך עיניים ירוקות?"  

"אמ.. מאז ומתמיד נראה לי.. חחח, טוב אני חייב לחזור לעבודה לפני שהבוס שלי יהרוג אותי, הוא שונא שאני מאחר עם המכתבים."

"רגע, מה עשית פה בכלל?" הוא הסתכל על הבניין שממנו יצאתי, "סתם שליחות בשביל אמא שלי.."

"טוב אתה לא צריך לחזור לעבודה?" חייכתי אליו והסתכלתי לכיוון העגלה, "איפה העגלה?" שאלתי והסתכלתי על הית' הוא הסתכל לאחור. העגלה לא הייתה שם, הוא רץ למקום שבו השאיר את העגלה. הסתכלתי מסביב, אולי איזה עובד הזיז את העגלה בטעות..

"אמ.. הית'?" הוא התרחק כבר יותר מידי, הסתכלתי על המכתב שהונח על הדשא, היה כתוב עליו משהו.. אני לא ממש מזהה מה.. נראה לי שזה כתוב בלטינית.. הרמתי את המכתב והסתכלתי על האותיות שהיו כתובות עליו.. אולי אני לא יודעת לקרוא הרבה בלטינית אבל את השם שלי אני יודעת..

אני שמחה לראות שיש אנשים שכן קוראים את הספר שלי :)
עם יהיו כאן 5 תגובות אני אעלה את פרק 5 :)

יום שבת, 3 בספטמבר 2011

פרק 3 חלק ב'


*************************************************************************(אמילי)

אווף ג'ק העצלן הזה! לא יכול לעשות שום דבר בבית הזה! פעם הבאה אני לא אוותר לו!

"וואו הדבר הזה באמת כבד.."

"היי אמילי!" הרמתי את מבטי אליו, הוא נראה מודאג..

"אמ.. היי, מה אתה עושה פה? הכל בסדר?" המשכתי ללכת לכיוון הפח זבל.

"הינה תביאי לי אני אעזור לך." הוא תפס את השקית ביד אחת ותפס לי את היד.

"אמ.. דילן?" השתחררתי מהאחיזה שלו, נעמדתי מולו והשפלתי את מבטי.

"מה קרה לי?" הסתכלתי עליו, פניו התחילו להחוויר.

"על מה את מדברת?"

"אני לא ממש יודעת.. אבל אני יודעת שאנשים לא מתעלפים ככה סתם."

"אם, את מדברת שטויות." הוא עבר אותי והמשיך ללכת לכיוון הפח.

"אני לא מדברת שטויות ואתה יודע את זה! אני יודעת מה ראיתי!" רצתי אחריו, הוא זרק את השקית לפח והסתובב אליי."

"אם, את התעלפת, אני לא יודע למה. זה לא קשור אלי."

"אני צריך לזוז." הוא עבר אותי והתחיל ללכת.

"מה? אבל אתה רק הגעת לכאן.."

"זה לא משנה."

"דילן מה קרה שם?!" צעקתי אליו והוא הסתובב והלך לכיווני.

"לא משהו שאת צריכה לדאוג ממנו.." הוא נישק אותי והלך.

חזרתי הביתה, כמו רוח, לא שמה לב לאף אחד שמסביבי..

עליתי לחדר ונשכבתי על המיטה, "לא משהו שאני צריכה לדאוג ממנו.. "  הוא יודע על מה אני מדברת. הוא יודע שלא דמיינתי שום דבר מזה!

רגע אז.. איך?.. מה לעזאזל קרה שם?! התיישבתי מהמיטה והלכתי אל החלון.

הסטתי את הווילון לצד והסתכלתי החוצה, לבדוק אולי דילן עדיין שם, מחכה לי..

התבוננתי החוצה, חיפשתי אותו.. אבל כנראה שזה לא היה מעשה כל כך חכם..

"מה לעזא..?!?" סגרתי את הווילון ורצתי לכיוון הדלת.

"היה שם מישהו." לחשתי לעצמי, פתחתי את הדלת והתחלתי לרוץ לכיוון הסלון, מישהו תפס לי ביד וסובב אותי לכיוונו.  הסתכלתי אליו הוא התבונן בי וחייך, אותו חיוך שראיתי בחלום.